קהלים וקהילות

אמהות חד-הוריות בדואיות

נשים חד הוריות בדואיות התנתקו ממשפחתן לאור גירושין, פטירת הבעל או דחייתן על ידי משפחתן. בשל כך הן סובלות מנידוי חברתי ומצוקה כלכלית ורגשית ומצויות במלחמת הישרדות יומיומיות עבורן ועבור ילדיהן. 

על פי דוח מחקר של אורן תירוש ויונתן אייל, כלל היישובים הבדואים המוכרים נכללים באשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר. שיעור תעסוקת הנשים, בגילאי 25-54 בקרב הנשים הבדואיות הוא 25% (נכון לשנת 2018). 

על פי המסורת, גבר בדואי רשאי להינשא למספר נשים, ועל מנת לעשות זאת חוקית במדינת ישראל, לרוב האישה הקודמת מתגרשת ממנו, למרות שבפועל איננה משנה את מקום מגוריה ונשארת לגור בביתו. לכן, נתונים על מספר הנשים הגרושות לא יספקו מדדים נכונים לגבי מספר הנשים החד הוריות שאכן התגרשו מבעליהן, עזבו את ביתו עם ילדיהן וחיות בצורה נפרדת ממנו. 

נשים המבקשות להתגרש מבעלן בחברה הבדואית נדרשות לעבור מכשולים רבים בדרך לגירושין ועל מנת להמשיך ולגדל את ילדיהן (בניגוד לחוק השריעה המקנה לבעל את הזכויות על הילדים במקרה של גירושין). לכן, בצאתן ממסגרת משפחתית מסורתית (נישואין לגבר), הופכות הנשים לתלויות במערכות חיצוניות ללא יכולת להשפיע עליהן, ולכן חוות חוסר אונים מוחלט תוך הזדקקות לחסדים על מנת להחזיק את הראש מעל המים. נשים אלה אינן מסוגלות לנצל הזדמנויות משום הסיכון הגלום בהן, ולכן נשארות בצורה סטטית באותו המצב לאורך כל חייהן כאמהות חד הוריות. 

השתייכות לקהילת עור"ק מאפשרת לנשים חיים כחלק ממסגרת קהילתית בעלת יכולות, כך שהן יכולות להשפיע על הפעילות של הקהילה ועל ההחלטות המתקבלות בה. תפיסת העצמי שלהן משתנה, מתחושת תלות לתחושת מסוגלות ויכולת. בנוסף, ישנה הפחתת עלויות המחיה באמצעות מערך רכש משותף, הגדלת ההכנסות ויציבותן, ויציאה ממצב המצוקה אל חיים יציבים ועלייה באיכות החיים. 

מקורות:

https://brookdale-web.s3.amazonaws.com/uploads/2018/10/Heb_Report_774_18_update.pdf 

קהילת נשים חד הוריות בדואיות הוקמה ברהט לפני מספר חודשים, ונמצאת בשלב ההיכרות עם כלים כלכלים שיתופיים

קישור לדף פייסבוק של הקהילה

הקלטת ההרצאה של מנחת הקהילה ראנה מורג'אן בכנס עור"ק השני ב-5.10.2021

נפגעות אלימות במשפחה לאחר שיקום

אישה שיוצאת ממעגל האלימות עוברת ממקום מגורים מוכר למקום מגורים חדש, מרוחק וללא רכוש, ביחד עם ילדיה, אף הם מתמודדים עם קשיים רגשיים וקשיי הסתגלות. במקביל לכך, עליה להתמודד במאבק משפטי מול הפוגע. בתום תהליך השיקום, מוצלח ככל שיהיה, רבות מהנשים נותרות ללא משענת משפחתית תומכת, חזקה ויציבה. 

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 30,000 תיקי אלימות במשפחה נפתחו במשטרת ישראל בשנים 2018-2019. חשוב לציין כי על פי הלמ"ס, במהלך הקורונה חלה עליה של 25%-30% במספר הפניות למרכזים לטיפול באלימות במשפחה.

על פי הערכות בדו"ח האלימות 2020 של ויצ"ו, חיות בישראל 200,000 נפגעות אלימות במשפחה, ויחד איתן 600,000 ילדים עדים לאלימות זו. 

נשים שיוצאות ממעגל האלימות נדרשות לשקם את עצמן ואת ילדיהן מבחינה רגשית וכלכלית, במקום חדש ולא מוכר, ובמקרים רבים ללא תמיכה משפחתית יציבה. רוב הנשים שיוצאות ממעגל האלימות עוברות תהליכי שיקום שונים בדרכן להשתלבות מחודשת בחברה בעזרת ארגונים ועמותות מסייעים, דוגמת רוח נשית.

השתייכות לקהילת עור"ק המורכבת מנשים שעברו נסיבות חיים דומות עונה על הצורך במשענת חלופית, בהבנה ובתמיכה הדדית אחת בשניה. היכולת לתמוך באחרות מחוללת שינוי מתחושת נזקקות וחוסר אונים אל תחושת מסוגלות ושליטה בחיים. יחד, מתאפשרת בנייה של יכולות משותפות המאפשרת הפיכה של הקהילה מאוסף משתתפות לכוח בפני עצמו, שלם הגדול מסך חלקיו. 

מקורות: 

http://www.wizo.org.il/page_35805

https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/4f565077-e22c-eb11-811a-00155d0af32a/2_4f565077-e22c-eb11-811a-00155d0af32a_11_16437.pdf

באפריל 2021 הוקמה קהילת נשים בשיתוף עם עמותת "רוח נשית" בחיפה

הורים יחידניים

בשונה ממשפחות חד הוריות שהחלו דרכן כתא משפחתי עם שני הורים (בני זוג או הורות משותפת), הורים יחידניים הינם הורים שבחרו לגדל את ילדם ללא בן/ת זוג. על כן, הם מתמודדים עם שאלות בנוגע ללגיטימיות הבחירה שעשו, בנוסף לעול כלכלי ורגשי שמקורו בגידול ילד ללא שותף לנשיאה בנטל. לכך יש להוסיף, במקרים רבים, התמודדות של כל חברי התא המשפחתי הגרעיני (כולל הילדים) עם סטיגמות חברתיות.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2019 היו 21.4 אלף אימהות רווקות חד-הוריות (אמהות יחידניות) לילדים עד גיל 17. חשוב לציין, כי אין נתונים לגבי אמהות יחידניות לילדים בגילאים בוגרים יותר. 

הורה שבחר לגדל את ילדו ללא שותף, מסתמך בצורה בלעדית כמעט על עצמו בכל תהליכי קבלת החלטות, החל מבחירת מזון תינוקות וכלה בבחירת בתי ספר, מתן שיעורים פרטיים ועוד. גם בפנייתו למסגרת המשפחתית הגרעינית בה גדל, יש בכך תחושת עול על הורים בני דור אחר. יתר על כן, היות ורבות מהאמהות היחידניות מחליטות על הורות יחידנית באמצע או לקראת סוף שנות השלושים לחייהן, במקרים לא מעטים הוריהן מבוגרים מאד, ולעיתים אינם. במצבים אלה היעדר העורף המשפחתי בולט אף יותר. נוסף לכך, במקרים רבים בוחר ההורה לשנות את מקום עבודתו על מנת שיוכל להתאים את שעות העבודה להיותו הורה, מה שמוביל לירידה בהכנסות וברמת החיים. בחירה זו עשויה הייתה להיות שונה, לו הייתה מסגרת משפחתית תומכת כמענה. 

להערכתנו, ובהסתמך על מקרים שפגשנו, במקרים מסויימים של הורות יחידנית, ההתמודדות עם היעדרה של משענת משפחתית קשה מהרגיל. מצבים בהם האם היחידנית גדלה בתוך מעטפת מגוננת, ובהמשך הייתה עצמאית לחלוטין כאדם יחיד, מקצינים את הניגוד כאשר החיים מאלצים אותה להתמודד עם הקשיים הכרוכים בגידולו של ילד, אבל לבדה.

השתייכות לקהילת עור"ק כחלופה למשענת משפחתית, מקנה תחושת בטחון חברתי וכלכלי, תוך בניית מנגנונים כלכליים לטווח רחוק לרווחת ההורה וילדו. הקהילה מסייעת בשינוי תהליכי קבלת ההחלטות ומאפשרת הסתמכות על עזרה הדדית מקרב השווים לפרט בקהילה אליה הוא משתייך. כמו כן, מאפשרת תחושת לגיטימיות בבחירה לגדל ילד ללא בן זוג. 

מקורות:

https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2021/047/11_21_047b.pdf

באוקטובר 2021 הוקמה קהילת אמהות יחידניות בתל אביב

יוצאים בשאלה

יוצאים בשאלה עוזבים עולם מוכר עם כללי התנהגות ברורים ומערכת תמיכה חברתית וכלכלית ענפה ויציבה אל עולם חדש, תוך ניתוק מהמשענת המשפחתית ולמעשה מכל המוכר והידוע. הם יוצאים חסרי אמצעים כלכליים או תמיכה רגשית ונזרקים אל הצורך להחזיק עצמם בצורה עצמאית. 

בשנים האחרונות עזבו כ-35,000 צעירים בגילאי 20 עד 39 את המגזר החרדי, כך לפי מחקר שפרסמו ד"ר איתן רגב וגבריאל גורדון באוקטובר 2020. להערכתם, כ-3000 צעירים עוזבים את המגזר מדי שנה. 

אדם הבוחר לעזוב את המגזר החרדי מתנתק במקרים רבים מבני משפחתו וחבריו המתנכרים לו בעקבות בחירתו לעזוב את הדת ואת החברה החרדית. לכן, חש בדידות גדולה נוכח המעבר מעולם מסודר ומאורגן לעולם חדש מלא סימני שאלה, שאת כלליו צריך ללמוד ולשרוד בו. מערכת החינוך החרדית איננה מכינה בצורה טובה את בוגריה להשתלבות בשוק העבודה ובהשכלה גבוהה, מה שמקשה על יכולת הקיום וההשתכרות. כפועל יוצא מכל אלה, ישנו סיכון גבוה יותר לקשיים נפשיים – דכאון ונטייה לאובדנות. 

השתייכות לקהילת עור"ק מייצרת מסגרת יציבה ואיתנה כחלופה למסגרת אותה סיפקה בעבר ההשתייכות הדתית/חרדית. באמצעות הקהילה, ירגיש האדם נתמך על ידי דומים לו, כאלה שעברו את תהליך ההגירה התרבותית שעבר בעצמו ויוכלו להקל על תחושת הזרות. קהילת עור"ק גם תספק לחברים בה את חווית הביטחון החסרה להם, וצפויה להוסיף תחושת תכלית וערך במסלול החדש בחייהם. בעור"ק מאמינים כי השתייכות לקהילה בעלת יכולות הכוללת חברים מקבוצת השווים תצמצם את תופעת האובדנות השכיחה בקרב קהל זה. 

מקורות:

https://www.idi.org.il/articles/32666

באוקטובר 2021 הוקמו שתי קהילות ליוצאים בשאלה בסיוע "יוצאים לשינוי", אחת בירושלים ואחת בתל אביב

עולים חדשים בודדים

יהודים מרחבי העולם אשר בוחרים לעלות למדינת ישראל, גם אם בארץ מולדתם גדלו למשענת משפחתית חזקה ותומכת, מתנתקים ממנה בתהליך העלייה. 

על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, בשנת 2020 (למרות מגיפת הקורונה) עלו ארצה 21,110 עולים חדשים, מתוכם כ6,000 עולים חדשים בודדים. זאת, לעומת 35,000 עולים חדשים בשנת 2019 וקרוב ל30,000 עולים חדשים בשנת 2018. ניכרת מגמה של האטה בעלייה לישראל, אולם ניתן לייחס זאת לקשיים במעבר בין מדינות לאור משבר הקורונה העולמי. יחד עם זאת, מדווחים בסוכנות היהודית על פתיחת 140,000 פניות לבירור אודות עלייה לישראל, ו-41,000 תיקי עלייה חדשים שנפתחו בשנה זו. 

מדוח שהוגש לכנסת ב2017 אודות עוני בקרב עולים, עולה כי בשנת 2015 84,100 משפחות עולים חיו מתחת לקו העוני, סך הכל כ-228,000 נפשות, בהן ילדים וקשישים. 

עולים חדשים המגיעים לארץ צריכים להסתגל לשינויים רבים – החל משפה, תעסוקה, דיור והרגלים תרבותיים. 

עליהם להתגבר על קשיים רבים בדרך ליצירת יציבות חדשה בחייהם, ועל מנת לעשות זאת עליהם להסתמך על עצמם בלבד, או לנסות להיעזר בגורמים ציבוריים שונים. 

השתייכות לקהילת עור"ק מספקת שייכות לקהילה שבה מתמודדים המשתתפים עם אותם הקשיים, ויכולים לסייע זה לזה במידע שאספו ובדרכי ההתמודדות שפיתחו לעצמם. הקהילה מהווה משענת חלופית למשענת הרחוקה שאיננה נגישה כפי שהייתה בעבר בארץ מולדתם. יחד, יוכלו להרגיש שייכים לקהילה ולארץ אליה בחרו לעלות. כמו כן, השתייכות לקהילה חזקה שמספקת משענת ורשת ביטחון עשויה לצמצם את סכנת העזיבה והחזרה אל ארץ המקור ממנה באו. 

מקורות: 

https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/aliyah_2020 

https://www.jewishagency.org/il/our-2020/ 

https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/38afa35a-c0e6-e611-80ca-00155d020699/2_38afa35a-c0e6-e611-80ca-00155d020699_11_7481.pdf 

באוקטובר 2021 הוקמה קהילת עולים סטודנטים במעונות האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף דיקנט הסטודנטים והיחידה למעורבות חברתית. 

הקהילה הגאה

אדם בעל נטייה מינית שאיננה הטרוסקסואלית, נדרש לעבור תהליך של קבלה עצמית כמו גם יציאה מהארון בפני בני משפחתו וחברים. במקרים רבים, בני המשפחה מתקשים לקבל את הזהות החדשה שנחשפה בפניהם, מתכחשים לה ולעיתים אף לבן המשפחה עצמו, עד כדי ניתוק הקשרים המשפחתיים עימו. 

על פי דוח שנערך עבור הכנסת בדצמבר 2020, ממוצע המשיבים בסקרים במדינות ה OECD כמשתייכים לקהילה הלהט"בית הוא 2.7%, מספר שלפי הערכות החוקרים נמוך משמעותית ביחס למספר האמיתי, לאור חשש מחשיפה בפני הסוקרים או חשיפת הנתונים בפני מכרים. אם נסיק מכך על מספרם המינימלי של חברי הקהילה במדינת ישראל, מדובר בלפחות 200,000 איש ואישה. מסקר שנערך בארצות הברית עולה כי להט"בים עלולים להיפגע מאלימות מסוגים שונים, על ידי זרים או מצד אנשים מוכרים להם, בשיעורים גבוהים יותר משאר האוכלוסייה. מסקר שנערך בנורבגיה, עולה כי נטייתם לסבול מדיכאון ונטיות אובדניות גבוה משיעורם באוכלוסיה. לאור הימנעותה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משאילת שאלות הנוגעות לנטייתו המינית של אדם, אין בידי הלשכה נתונים בנוגע למספר חברי הקהילה במדינת ישראל. 

אדם הבוחר לחשוף את נטייתו המינית שאיננה הטרוסקסואלית בפני בני משפחתו, מסתכן בניתוק מהתא המשפחתי והפסקת התמיכה בו – בין אם תמיכה רגשית או כלכלית. כך, במקרים רבים הוא או היא עשויים להיוותר לא רק חסרי עורף משפחתי, אלא גם חסרי קורת גג וזקוקים למחסה, וכן לעזרה בהשגת אמצעי קיום בסיסיים. הקשיים הללו מובילים בתורם לעלייה בהיקף הקשיים הנפשיים של אנשים המתמודדים במקביל עם תהליך קבלה עצמית ועם ניתוק ממסגרת משפחתית מגוננת ועוטפת. 

השתייכות לקהילת עור"ק מאפשרת לחברים בה להתקדם בתהליך הקבלה העצמית במקביל לבניית משענת חלופית למשענת המשפחתית שאיננה. על בסיס חוויות החיים הדומות, יכולים חברי הקבוצה למצוא את הדמיון ביניהם, ומתוך כך לבנות מערכת יחסי אמון חזקה ויציבה. כלים כלכליים משותפים שיעמדו לרשותה של הקהילה יאפשרו לחבריה להתמודד עם משברים ברמת היחיד, לנצל הזדמנויות כקבוצה ולא רק כיחידים, לשפר את איכות חייהם ולבסס את יציבותם הכלכלית האישית (וגם זו של משפחות גרעיניות שהם מקימים). 

מקורות: 

https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/9819fd22-85e0-ea11-8118-00155d0af32a/2_9819fd22-85e0-ea11-8118-00155d0af32a_11_16528.pdf 

גיל שלישי

מבוגרים רבים שהגיעו לגיל השלישי, מרגישים צורך להשתייך לקבוצת דומים ולהחזרת תחושת הערך לעצמם, לאחר שסיימו את חובותיהם "הרשמיות" לחברה – תעסוקה וגידול ילדים.לעיתים מדובר במשפחה שהתפזרה בעולם ועל כן מצאו עצמם ללא משענת משפחתית יציבה וקרובה, לעיתים מדובר בכאלה שבחרו שלא להביא ילדים לעולם או לא יכלו לעשות זאת, ובמקרים אחרים נותרו לבדם מסיבות שונות. כתוצאה מכך עליהם לדאוג לעצמם לרשת בטחון חברתית וכלכלית לטווח הארוך, באופן שאינו תלוי בחסד, אלא בזכות. 

על פי סקירה משותפת של ארגון הג'וינט ומכון ברוקדייל, בשנת 2015 , 11% מאוכלוסיית ישראל היו אזרחים מעל גיל 65 .  מתוכם, עד גיל 74, 17% מהוותיקים מתגוררים לבד, ומגיל 75 ומעלה חיים בגפם כ- 35% מהאזרחים הוותיקים. ככל שמתבגרים, אחוזי המבוגרים המתגוררים לבדם הולך ועולה. מבחינת מצבם הכלכלי, 20% מכלל האזרחים מעל גיל 65 מקבלים קצבאות השלמת הכנסה. 

על פי דוח שנערך בשיתוף האוניברסיטה העברית, בשנת 2015 חיו בישראל מעל 46,000  אזרחים ותיקים ללא ילדים (5.5%). במקרים רבים מהווה הדבר אינדיקציה למשענת משפחתית בלתי יציבה או לא קיימת. כאשר נשאלו לגבי רשת הביטחון החברתית שלהם, כלומר למי הם פונים בעת צורך, 28% מהאזרחים הוותיקים בני 60 ומעלה העידו כי הרשת החברתית שלהם מורכבת מאדם אחד בלבד, כלומר קיימת תלות והיעדר יציבות של המשענת.

השתייכות לקהילת עור"ק מאפשרת תחושת שייכות ובניית משאבים משותפים לטובת הקבוצה, פיתוח חיי חברה, חיזוק חוויית הביטחון העצמי והאישי והפגת תחושת הבדידות המתגברת עם השנים.  כחלק מקהילה חזקה, יציבה ומעצימה, כל אחד ואחת תורמים מיכולותיהם, וכך מבססים לעצמם את הערך העצמי מחדש. באופן זה ישנה עלייה באיכות וברמת החיים, שינויים העשויים להוביל לעלייה בתוחלת החיים המשמעותיים – פעילים ויצרניים.

מקורות:

https://brookdale.jdc.org.il/wp-content/uploads/2018/02/MJB-Facts_and_Figures_Elderly-65_in_Israel-2018_Hebrew.pdf 

https://www.gov.il/BlobFolder/news/corona_seniors_share_survey/he/corona_seniors_israel.pdf

פרופ' אריאלה לבנשטיין בהרצאתה בכנס עור"ק 2021

נפגעות תקיפה מינית במשפחה 

ההערכה היא כי יש בישראל מאות אלפי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שמתקשים להתמודד ואינם זוכים לתמיכת משפחותיהם. הנפגע או הנפגעת עברו תקיפה ממושכת ומגיעים לבקש סיוע לאחר שנים רבות, חווים נזקים נפשיים וקשיים כגון דיכאון, דימוי עצמי נמוך,הרס עצמי, אובדנות, מיומנויות חברתיות דלות, קושי להסתדר עם בני משפחה, ובעיות בתחום המיניות. בהתחשב בעובדה שבמצבים אלו הבית והמשפחה הופכים להיות מוקד הטראומה עבור הנפגעים והנפגעות סביר כי רבים מהנפגעים מנתקים קשרים משפחתיים והופכים לחסרי עורף משפחתי. גם המשפחות נוטות להתנכר ולהאשים את המתלוננים ולהקיא אותם מקרבם.

מנתוני מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית כ12% מהילדים עברו תקיפה מינית במסגרת המשפחה. במחקר מ 2013, שליש עד שני שליש מהנערים והנערות שהותקפו מינית הותקפו על ידי בן משפחה, כלומר מדובר באלפים רבים של נערים ונערות, ההופכים בהמשך לבוגרים ובוגרות. פגיעות אלו מתרחשות בכל השכבות הסוציואקונומיות ובכל רבדי החברה. בשנת 2009 פנו למרכזי הסיוע כאלף ילדים וילדות, נערים ונערות, או גברים ונשים בשל גילוי עריות על ידי אחד מבני המשפחה. במחצית המקרים הפגיעה נעשתה על ידי האב. במרבית המקרים, נפגעי גילוי עריות יפנו להתלונן ולבקש תמיכה שנים לאחר האירוע. בממוצע, התקיפה נמשכת כשלוש שנים. במצב עניינים זה, בו מרכזי הסיוע דיווחו כי בשנת הקורונה לאור הסתגרות המשפחות בבתים חלה עלייה של כ 30% במספר הפגיעות המיניות בתוך המשפחה. 

בשל הפגיעה הנפשית הנרחבת, שורדות ושורדי תקיפה מינית במשפחה נמצאים בסיכון להפרעות נפשיות שונות (הפרעות אכילה, הפרעות פוסט טראומטיות, דיכאון, פגיעה עצמית ואובדנות). במחקרים נמצא כי נפגעות אלימות מינית במשפחה מציגות תמונה של קשיים הדומה לנפגעי מלחמה. 90% מכלל הנשים היושבות בכלא, עוסקות בזנות ומשתמשות בסמים נמצאו כמי שעברו התעללות מינית בילדותן. העדר התמיכה יחריף את הסימפטומים ויקשה על קבלת טיפולים הולמים, ממושכים החיוניים לשם שיקום והתגברות על הפגיעה. 

השתייכות לקהילת עור"ק מאפשרת השתייכות לקבוצת השוות הן בחוויות החיים הטראומטיות והן מבחינת התפיסה העצמית של יכולותיהן. יחד, ומתוך אמון הדדי, יוכלו לבנות רשת בטחון כלכלית יציבה ולטווח ארוך, כתמיכה במצבי מצוקה ומשברים במהלך החיים. באותו אופן ייווצר גם מרחב ליצירה ולניצול של הזדמנויות. כך, מתן אמון בחברות הקהילה יוביל ליצירת קשרים חברתיים משמעותיים, כבסיס איתן לקבלת החלטות אישיות וכלכליות אחראית. כל אלה יובילו לשיפור יכולת ההשתכרות, הפחתת עלויות המחיה, שיפור היציבות הכלכלית והרגשית וחווית ביטחון בעתיד. בנוסף, יצמצמו את העברת העוני הבין-דורית ויאפשרו לילדיהן נקודת פתיחה טובה יותר מזו שהייתה להן.

מקורות:

פרופ' רחל לב-ויזל, פרופ' צבי איזיקוביץ', התעללות, הזנחה ואלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל (מיזם טריאנה), 2013

רות ברזילי-למברוזו פגיעה מינית המשפחה: הבטים חברתיים. דוח מרכז הסיו על פגיעה מינית במשפחה, 2010.

דוח מרכזי הסיוע על פגיעה מינית במשפחה, 2010, file:///C:/Users/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA/Downloads/report-2009-heb.pdf 

http://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_cs_bg_579375.pdf אלימות מינית במשפחה: תוכנית עבודה לכנסת ה35 

השלכות נפשיות ארוכות טווח לנשים נפגעות אלימות מינית – ענת גור, 2002 (הרצאה ביום עיון במכללת גליל מערבי) https://wtc-anatgur.co.il/%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%95%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%95/ 

בוגרי השמה חוץ ביתית

בוגרי השמה חוץ ביתית נותקו מבתיהם לבקשתם או בהוראת בית משפט במהלך שנות נערותם והתגוררו לרוב בפנימיות חינוכיות, במשפחות אומנה או משפחתונים עד להגיעם לגיל 18, גיל גיוס חובה לצבא. אוכלוסיה זו פגיעה ביותר, סיכויי בוגרי השמה חוץ ביתית להיות חסרי בית, הורים צעירים או מחוסרי תעסוקה גבוהים בהרבה ביחס לאוכלוסיות אחרות בחברה (סקירת ספרות תקופתית, פרופסור רמי בנבנישתי וצוות פורום למחקר על ילדים, בני נוער וצעירים במצבי סיכון ומצוקה).

על פי סקירת השירותים לצעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי, מדי שנה יוצאים מאות צעירים ממסגרות השמה חוץ ביתיות – רובם מפנימיות מסוגים שונים ומיעוטם ממשפחות אומנה ומשפחתונים. 

ע"פ משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 2019 שהו בפנימיות 7000 ילדים ובני נוער (מתוכם מוערכים 10-14% כחסרי עורף משפחתי). לעתים, נדרשים להמתין חצי שנה עד למציאת מסגרת חלופית מתאימה. במהלך משבר הקורונה התרבו מספר התלונות על הזנחה ואלימות כלפי נוער וילדים, מה שמגדיל את מספר הילדים שהוצאו מבתיהם בתקופה זו (בהתאם ליכולת המסגרות החלופיות לקלטם). 

בוגרי השמה חוץ ביתית מתקשים להחזיק עצמם מבחינה כלכלית ועסוקים בהישרדות יומיומית בהגיעם לגיל 18 וניתוקם מהמסגרת החלופית על פי חוק. המצב הייחודי בישראל, בו הם מתגייסים לצבא (וכך עוברים ממסגרת למסגרת) מעכב את המעבר לחיים עצמאים לגמרי בכמה שנים. הצעירים חווים בדידות, קושי במתן אמון וחשש להתמסר לקשר בינאישי משמעותי. על כן, קשרים חברתיים מיטיבים, איתנים ויציבים כחלופה למסגרת המשפחתית שהתנתקו ממנה בגיל צעיר מסייעת בתמיכה רגשית, ייעוץ וסיוע בתהליכי קבלת החלטות וזיהוי הזדמנויות לצמיחה, יציאה ממצב קיום הישרדותי עד כדי שינוי תפיסת העתיד שלהם.

השתייכות לקהילת עור"ק מאפשרת השתייכות לקבוצת דומים ושווים מבחינת תפיסת הפרטים את יכולותיהם. יחד, יוכלו לבנות רשת בטחון כלכלית יציבה ולטווח רחוק, למצבי מצוקה במהלך החיים – מצעירותם ועד זקנתם, כמו גם מרחב הזדמנויות. כך, יוכלו לאפשר לעצמם מתן אמון בחברי הקהילה ויצירת קשרים חברתיים משמעותיים כבסיס איתן לקבלת החלטות אחראית. כל אלה יובילו לשיפור יכולת ההשתכרות, היציבות הכלכלית והרגשית. בנוסף, יצמצמו את העברת העוני הבין-דורית ויאפשרו לילדיהם נקודת פתיחה טובה יותר מזו שקיבלו בעצמם מהוריהם.

מקורות:

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.9446369 

https://www.gov.il/he/departments/Units/molsa-units-exhousing-family-child-youth-extra-home-assigning 

https://www.molsa.gov.il/About/OfficePolicy/Documents/%D7%91%D7%A0%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%AA%D7%99-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99-11-4-16.pdf

https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/a51007dc-1277-e511-80d1-00155d0ad6b2/2_a51007dc-1277-e511-80d1-00155d0ad6b2_11_9034.pdf 

דרי רחוב לאחר שיקום

דרי רחוב ניתקו את מרבית קשריהם החברתיים ואינם זוכים, או מסרבים, לקבל תמיכה ממשפחתם או מכריהם על מנת לחזור ולהחזיק במקום מגורים קבוע וראוי, ובאורח חיים נורמטיבי. יש בהם צורך עז לתחושת שייכות לאחר הניתוק שחוו בעת מעברם לרחוב, לאישור מחודש ולהערכת עצמי מחודשת כבעלי ערך ויכולות. רבים מהם נוטים לדרות רחוב כרונית, על שום הקושי לפרוץ את המעגל ולייצב את מצבם מבחינה נפשית, רגשית, כלכלית וחברתית. 

הגדרת דרי רחוב בישראל מצומצמת, וכוללת כ-3000 אנשים אשר אינם נוקטים בפעולות על מנת לשנות את מצבם, אולם הרחבת ההגדרה גם עבור אנשים שפועלים לשינוי מצבם ומתגוררים במבנים נטושים, רכבים, חדרי מדרגות ובתי מחסה, מביאה את ההערכה אל כ-25,000 אנשים (נכון לשנת 2009). לתופעת דרי הרחוב גורמים אישיים (התמכרויות, מצב נפשי ועוד) וגורמים מבניים (עוני, יוקר מחייה ועוד). בשנת הקורונה, לפחות 300 בני אדם הפכו חסרי בית ועברו להתגורר ברחוב. 

בישראל נהוגה שיטה ליניארית לשיקום דרי רחוב, לפיה הפרט מתחייב לעבור תהליך שיקום בדרכו לדיור עצמאי ויציב, בניגוד לגישת "דיור תחילה" המתבססת על הזכות לדיור כזכות יסוד ולפיה הפעולה הראשונה בדרך לשיקום היא מתן מקום מגורים קבוע. 

השתייכות לקהילת עור"ק תאפשר לדרי רחוב לאחר שיקום לחזק את ההכרה המחודשת ביכולותיהם ובאפשרות התרומה של כל אחד מהם למען הקהילה, ובכך לחזק בהם את תחושת הערך ואת היכולת לתחזק יציבות לאורך זמן, כמו גם למנוע את חזרתם לרחוב בהמשך חייהם. יחד, יוכלו להוזיל את עלויות המחייה ולצמצם את הגורמים האישיים שתרמו למעבר הראשוני לדרות רחוב. 

מקורות:

https://mk0brookdalejdc1oyrp.kinstacdn.com/wp-content/uploads/2021/04/Heb_Report_RR-856-21.pdf 

https://www.hashomrim.org/hebrew/345